| שודדי הזמן |
|
מאת: רחל חסון.
תערוכת השעונים העתיקים המוצגת במוזיאון האסלאם בירושלים, תעניין הן חובבי העיצוב והן חובבי פרשות מסתוריות. הסיפור מאחורי התערוכה מפתיע ומעניין לא פחות מהתערוכה עצמה. סיפור הגניבה הנועזת שהתרחשה לפני יותר מרבע מאה מעניק הוכחה נוספת לצדקתם של אלו הטוענים שהמציאות עולה על כל דמיון.
שעונים ואוצרות אמנות בשווי עשרות מיליוני דולרים, חקירת משטרה שנמשכה 25
שנה ופורץ אגדי מוכשר שמת בחוסר כול. סיפור אמיתי  ומופלא שהתרחש בשנות השמונים במוזיאון האסלאם ועדיין מדהים חוקרי משטרה בארץ ובעולם. הפורץ האגדי המדובר הוא נעמן לידור, הוא עונה גם לכינוי "הפורץ הגאון", כינוי שהודבק לו בשנות השישים. ללידור רזומה שלא היה מבייש את גדולי הגנבים: הפריצה לבנק "הלוואה וחיסכון", הפריצה לביתו של הצייר ראובן רובין, הפריצה למשרד הפנים ועוד שורת מקרים שהסעירו את הארץ ואת אירופה. ללידור הייתה עין לפריטי אמנות יקרים ונחשקים.
חלק גדול מהרכוש שלידור גנב לא אותר מעולם. יותר מכך, לשוטרים היה ברור כי מדובר בגאון שביצע הרבה יותר פריצות ממה שהמשטרה הצליחה לחשוף. שאיש לא שיער שחתימתו של לידור מופיעה גם על אחד מהפרשיות המסעירות ביותר בהיסטוריה של הפשע במדינת ישראל. השוד התרחש בשבת, 16 באפריל 1983. אלמונים פרצו לבניין במהלך הלילה, הסתובבו במשך שעות באולם שבו הוצג אוסף השעונים המפורסם של המוזיאון ועזבו את המקום עם לא פחות ממאה שעונים עתיקים, נדירים ויקרי ערך. בין השאר, נעלמו שעון בן 200 שנה שיצר אמן השעונים הצרפתי אברהם לואי ברגה עבור מרי אנטואנט, שעון ששוויו הוערך במיליוני דולרים, שעון שולחני אחר שיצר ברגה ונקרא "סימפטיק" ואקדח מוזהב עם שעון מתחילת המאה ה־19.
מהר מאוד הבינו במשטרה שמדובר בפריצה מושלמת – מתוכננת, מדויקת וללא כל עקבות. הגניבה הגדולה ביותר בתולדות ישראל עד אז.
לעזרת המשטרה התגייסו גם המוסד, האינטרפול וחוקרים פרטיים מטעם חברת הביטוח. עיתונאים רבים נשבו בקסמה של התעלומה וניסו להתחקות אחר השעונים האבודים והגנבים המבריקים. פרסים כספיים גבוהים הובטחו לכל מי שימסור מידע בעניין. מדי פעם הגיעו למוזיאון רסיסי מידע - שעון אחד נראה לכאורה במוזיאון ברוסיה, אחר נתגלה באוסף סודי של שייח סעודי. המידע התברר כבלתי מבוסס וככל שהזמן עבר, נראה כי התעלומה לא תיפתר לעולם.
- 20 שנה בדיוק אחרי ביצוע השוד. נתון נוסף שעלה מיד מהמחשבים גילה כי לידור נפטר שלוש שנים קודם לכן.
האישה גילתה על דבר קיומם של השעונים כאשר פתחה את הצוואה שלידור השאיר אחריו. היא נדהמה לקרוא את פירוט הרכוש המדובר: דירות בתל אביב, חלל אחסון בהאג, קצבה חודשית של 1,368 יורו מבנק בפריז ושתי כספות. היא נדהמה עוד יותר כשפתחה את הכספות ומצאה בהן שעונים. בהמשך, גילו החוקרים כספת וג בהולנד בה מצאו עוד שבעה שעונים, וערכת זיוף הדרכונים ששמשה את לידור. בבית אלמנתו של בלוס אנג'לס, גילו פריטים נוספים שנגנבו. מאוחר יותר אותרו שעונים וחפצי אמנות נוספים בכספות בנקים בצרפת. כך הגיעה לסיומה תעלומת הפריצה הגדולה ביותר בירושלים. השעונים המדהימים הוחזרו למוזיאון האסלאם – ומוצגים עתה לקהל הרחב.
השעון המכונה "מארי אנטואנט:
40 שנה טרח יוצר השעון אברהם לואי ברגה מ-1783 ועד 1823, במלאכת מחשבת קפדנית ומדוקדקת שהושלמה שנים רבות אחרי מות המלכה (ב-1793). ברגה שילב בו לא רק את כל החידושים הטכנולוגיים שהיו ידועים בעת ההזמנה כפי שהתבקש, אלא גם את כל החידושים שהמציא במהלך ייצורו. השעון, שנחשב ליצירה המסובכת ביותר בעולם השעונים, עולה עד היום על טובי השעונים הדיגיטליים. (מתוך אתר המוזיאון)
 |
