מסימיליאנו פוקסס נולד ברומא בשנת 1944 לאב יהודי ששורשיו נעוצים בליטא. למד אדריכלות באוניברסיטת "לה ספיינצה" ברומא ("החוכמה", או "הדעת" איזה שם נפלא לאוניברסיטה !) והיה פעיל באותה תקופה, במרד הסטודנטים הגדול של שנת 1968 שם נבט זרע האקטיביזם הפוליטי שלו, שנותר נוכח באישיותו עד היום. עם תום לימודיו פתח משרד אדריכלות ברומא ולאחר מכן גם בערים נוספות באירופה. היום הוא מחלק את זמנו בעיקר בין משרדיו ברומא ובפאריס, ומתרוצץ בכל העולם בין הפרוייקטים הרבים שלו. עבודותיו ניכרות בחופש יצירתי יוצא דופן, תולדה של מפץ רעיוני לא לינארי של צורות וצבעים ורבות מהן הפכו, חלקן עוד טרם נבנו, למונומונטים של אדריכלות. פוקסס זכה בפרסים רבים מספור, הוא מורה ומרצה אקדמי נערץ, אצר את הבינאלה לאדריכלות בונציה ונחשב כאחד מהמאורות הגדולים של האדריכלות העולמית. בין שאר עבודותיו, נמצא "בית פרס לשלום" הנבנה על שפת ימה של יפו, והוא אף ביקר בארץ והשתתף בהנחת אבן הפינה. 
 

Armani Ginza Tower

בנין בן 12 קומות בליבו של רובע גינזה בטוקיו המוקדש כולו לג'יורג'יו ארמאני. יצירה זו מבטאת את דמותו של ארמאני ומשקפת את יצירתיותו כמעצב ואת הקודים האסתטיים שלו שהוטמעו כולם בתוך המבנה המפואר, שהיווה אתגר כפול עבור פוקסס שרצה לשקף את אופיה וקסמה של של טוקיו, ביחד עם אופיו וסגנונו של ארמאני. "בדרך כלל" מספר פוקסס, "הבנין, האדריכלות החיצונית, זוכים לעדיפות מול התוכן הפנימי של הבנין, בפרוייקט זה, ההיפך הוא הנכון, החיצוניות היא מגדל זכוכית המשתלב לחלוטין בקו הרקיע של גינזה... הבניינים, השמיים והאורות שמסביב משתקפים על משטחי הזכוכית הגדולים...במקרה זה הפנים זכה לעדיפות, וזו הפעם הראשונה בה כל יצירותיו וכל המותגים של ארמאני מוצגים במבנה אחד שעיקרו מצוי בפנים: הפתעה, פיתוי ואלגנטיות" אחד הסממנים של אדריכלות משובחת היא יכולתה להשפיע על הרגש האנושי. החללים הפנימיים של "מגדל ארמאני" תוכננו בכשרון גאוני ומעבירים את הנמצא בהם לעולם מרתק ומפתיע הנוגע עמוק ברגש האנושי.

 

גם בפרוייקט זה, בדומה ל"מגדל ארמאני", נפגש פוקסס עם עוד ענק עיצוב מאיטליה, והפעם מדובר בחברת "פיאג'ו" יצרנית ה"וספה" האגדית עבורה התבקש האדריכל לתכנן מוזיאון שיבנה בעיר פונטדרה ( Pontedera), שם נולדה האגדה. זהו פרוייקט חדשני ביותר, חללים היוצרים מבנה בתוך מבנה, ומערבבים בהרמוניה בין עבר לבין עתיד, קשורים זה בזה ונובעים זה מזה: האדריכל מצא דרך צורנית מלהיבה לתרגם את הרעיון המופשט ליצירה אדריכלית נועזת. ההיסטוריה של וספה מוצגת בתוך הבועות הגדולות, ומתחתיהם נמצא קו יצור פעיל. בתוך מבנה בו מייצרים קטנועים, נמצאים שני גופים אדומים העטויים בבועות, מרחפים באויר, בהם מוצגים דגמים היסטוריים של וספה, ומבעד לרצפתם השקופה, יכול המבקר להציץ אל העתיד ולראות דגמים עכשווים שטרם יצאו את שערי המפעל. המבנים הבועתיים באדום העשויים פלדה מזכירים בצורתם את צורתו העגלגלה של הקטנוע, שהיווה מקור השראה לאדריכל. במוזיאון נמצאים גם משרדי החברה, ארכיון היסטורי, ובית קפה.

Centro Congressi 

למרבה האירוניה, מרכז הקונגרסים נמצא דווקא בפרוור רומאי שאת בנייתו יזם מוסוליני בשנות ה-30 והוא משקף את האדריכלות הפשיסטית באיטליה של בין שתי מלחמות העולם. למבנה המרשים עד עצירת הנשימה, מראה אמורפי, נזיל וחסר צורה מוגדרת, קרוי גם "הענן" ( La Nuvola) כיוון שהרעיון נולד במוחו של פוקסס כששהה על שפת הים ובהה בעננים החולפים מעליו. "העננים בשמיים שצורתם לא ברורה, התחברו במוחי עם חלומות שהיו לי לבנות משהו בעל צורה לא ברורה ולא מוגדרת". פוקסס, בר מזל אמיתי הזוכה להגשים את חלומותיו, תכנן את מרכז הקונגרסים כמבנה דמוי ענן, שלד פלדה המצופה טפלון, המרחף בשמיים בתוך קופסה שקופה בגובה 30 מטר. הענן יכיל אודיטוריום גדול ל- 1800 איש והמבנה החיצוני יכיל מסעדות, בתי קפה ואולמות כנסים. פוקסס מסביר שאחד האלמנטים המרכזיים והחשובים ביותר במבנה הוא ה"אין ולא היש" החלל הריק המפריד בין הענן לבין הקופסה המכילה אותו- הוא הוא היצירה האמיתית. הקופסה השקופה מכתבת עם סגנונם האדריכלי של המבנים השכנים. אולם, בעוד המונומנטים הפשיסטיים והכוחניים מגמדים את האדם, הענן המופלא של פוקסס מסמל את הרוח האנושית החופשיה והמשוחררת מכבלים.


 
 

בית פרס לשלום

Bolle מרכז המבקרים של Grappa Nardini 

באיטליה, למילה "מסורת" יש משמעות עמוקה ורחבה: בני משפחת נרדיני מנהלים עד עצם ימינו אלא, את מבשלת הגראפה שנוסדה על ידי בורטולו נרדיני בשנת 1776. מבשלת "נרדיני" מספקת היום רבע מתצרוכת הגראפה העולמית. מסימיליאנו פוקסס תכנן עבורם את מרכז המבקרים בעיירה בסאנו דל גראפה בצפון איטליה ויצר אייקון אדריכלי חדשני ומרהיב עין. המבנה המתוחכם, הקרוי Bolle, מורכב משני חלקים, שני עולמות שונים ומנוגדים: האחד, קונסטרוקציה של שני גופים אליפטיים מפלדה וזכוכית, הניצבים על עמודים דקים, כמעט מרחפים מעל הקרקע ובתוכם שוכנות מעבדות המחקר של החברה. החלק השני, שקוע עמוק באדמה, חצוב לתוך הסלע, קניון מלאכותי ובו אודיטוריום בן 100 מקומות. בתוך הקניון נמצא משטח פלדה בוהק עליו משתפים המבנים האליפטיים שמעליו, השתקפות היוצרת תחושת זרימה וקשר בין החלקים ומאגדת אותם רעיונית לכדי שלמות אדריכלית.