| ונציה הסמויה מן העין |
|
מאת: עמית יולזרי.
צילום: דר' דן בן ברוך.
"כדי שאוכל להבחין בטיבן המיוחד של הערים האחרות, נחוץ לי שאצא מנקודת מוצא של עיר הנשארת תמיד מובנת מאליה. לגבי דידי, עיר זו היא ונציה" - כך מתוודה מרקו פולו, בספרו הפיוטי של איטאלו קאלווינו "הערים הסמויות מן העין", בפני השליט המונגולי קובלאי-חאן, אך הרשו לי לחלוק על גדולים ממני: דבר בוונציה אינו מובן מאליו. רחוק מכך.
בחלקי נפלה הזכות ללמוד סמסטר בן ארבעה חודשים באוניברסיטה הבינלאומית של ונציה, ומזה שלושה חודשים מנסה אני להתחקות אחר סוד קסמה. מעל פני השטח אין דבר קל מזה. האדריכלות הייחודית והמרשימה של העיר המופלאה מתפרצת במלוא תפארתה היישר בפני התייר ההמום, אך זרמים תת קרקעיים עתיקי יומין טורפים את המשימה בפני הנועזים המתיימרים להכיר את ונציה באמת והופכים אותה לסבוכה ומפותלת.
"הבא אל ונציה בדרך היבשה, אל בית הנתיבות, משול למי שנכנס לארמון בדלת האחורית, וכי אין לבוא אל זו המופלאה בערים אלא כך, כמוהו עתה – בספינה, נישא על גליו הרמים של הים", קבע בחכמה תומאס מאן בסיפורו "מוות בוונציה". תיאור זה, שנכתב לפני כ-100 שנים, תקף עדיין היום.
"יפעתה המרהיבה של הכיכר, אותו צירוף מסמא של מבנים קסומים, שכוננה הרפובליקה להקביל בו את מבטו המשתאה של יורד הים הקרב: התפארת האוורירית של הארמון וגשר האנחות, עמודי הארי והקדוש על החוף, הדרת האכסדרה המזדקרת של ארמון הפלאות ומראה האורלוגין הגדול הנשקף מבעד לקימורי הגשר...", ממשיך מאן להתפייט בתיאור כה מדויק שהולם את תפאורת העיר שכאילו קפאה בזמן הרנסאנס מבחינה אסתטית.
שיטוט חסר תוחלת בעיר הוא הדרך הטובה ביותר לגלות אותה: חלונות בסגנון גותי מקבלים את פניך בסבר פנים צופני סוד, אבני שפה מסוגננות - ולעיתים מפוסלות - מברכות את רגליך לשלום, כשהן טומנות בחובן היסטוריה מפוארת ומלאת תהפוכות, והכיכרות המקסימות מזמינות להתרווח בחיקן. האור הרך שנשפך על כל אלה ממזג את המרחק הדק בין תעלות המים הצרות, שמובילות לגרנד קנאל הרחב, לבין השמיים שצובעים את העיר באווירה קסומה ומכושפת שמכילה בו זמנית שלל ניגודים.
חושניות עזה, המרצדת במימי התעלות ומרקדת בינות חבלי הכביסה הצבעונית, התלויה בסמטאות הצרות, דרה יחדיו עם סירחון שעלול להעיק בעיקר בימות הקיץ המהבילים, אוהבים מפריחים יונים (עכברושים מעופפים, בלשון מקומית) בכיכר סאן מרקו כאשר גונדלייר שמח וטוב לב מחכה להם על גדות המים כדי להובילם למסעדת פירות ים טריים. איזו ערבוביה קסומה של תמונות צבעוניות. זוהי עירם של הרומנטיקנים ברוחם אך גם של חובבי הקיטש שהגיעו עיקשים לחוות את התמונה המתארת בצורה חד משמעית מהו יופי ומהי אהבה. לא סתם מתקיים קרנבל המסכות הגדול – בו עוטים עשרות אלפי בני אדם מסכות אוונגרדיות - דווקא בוונציה. במשך עשרה ימים בחודש פברואר משמרת העיר את ימי עברה הדקדנטיים, אך מעטה מסתורין כבד מכסה את פניה בכל ימות השנה. למתבונן בוונציה מן החוץ היא עלולה להידמות כתפאורה בלבד לימי פאר והדר, כאשר את מקום האצילים והדוכסיות מחליפים תיירים אמריקנים כבדי משקל ומצלמות, אך גם בשנת 2008 עודנה מפותלת ורבת פנים.
 מתנשאת היא בגאווה מודעת לעצמה מעל לסכום חלקיה כאשר מלוא יופיו של השלם, שאינו מתמסר בקלות אל המבקר בה לזמן קצר, כמעט בלתי ניתן לביטוי מילולי. השוהה בה לטווח ארוך יותר יגלה יחסים מורכבים בין עבר להווה שמציצים לעברו כמעט מכל פינה בעיר ומוכיחים כי דבר בוונציה אינו מובן מאליו. רחוק מכך.
 |
