מאת: עדן שרביט.

בית ישן בטורינו, שנבנה ליד כנסייה עתיקה ושופץ מוכיח שאפשר לגור ליד העיר ולהרגיש רחוק ממנה. קירות האבן של הבית ורהיטיו העתיקים, מפצירים בנו לעצור לרגעאת ריצתנו אחר מודרניזם וחדשנות ולהזכר בסגנון העתיק והחם כל כך. 

ביתה של Josette Chemla ממוקם בגבעת טורינו, במקום שכלל שורת בתים עתיקים שבסופה כנסייה. הכנסייה שופצה וכיום משמשת מקום מגורים. על הגבעה, מאחורי הבית, נשארו שרידיו של כרם ישן בשם "וילה אלפרו" שהיה שייך למשפחת אצולה שהתגוררה במקום. "כשקנינו את הבית , הוא ושאר הבתים באזור היו נטושים ועל סף התמוטטות" מספרת ג'וסט, אישה חמימה ונעימת סבר שאירחה אותנו למופת "עבודת השיפוץ הייתה ארוכה מאד ועדיין לא הסתיימה, משום שתמיד מוצאים מה לחזק ולתקן".


קירות האבן, הצורה המעוקלת של התקרה והרהיטים העתיקים- כל אלה מעצבים את סגנונו של הבית ומשרים בו תחושת חמימות גם בימי החורף הקפואים. "בעבודת השיפוץ השתדלנו לכבד את סגנון הבית ולהשאיר אותו פשוט אבל חמים. כמונו" מספרת ג'וסט, ומוסיפה : "אנחנו מאד אוהבים את הבית. הוא ממוקם רק עשר דקות ממרכז העיר, אך אנו מרגישים כאילו גרנו מחוץ לעיר". 


ג'וסט שמלה, צרפתיה יהודיה אשר גרה באיטליה מאז שהתחתנה בשנת 1972, עוסקת בהוראה, כמורה לצרפתית בבית ספר להנדסאים בטורינו. בשנים האחרונות היא מתנדבת מדי שנה בארגון מתנדבים "הראל" בצה"ל. "גיליתי את ישראל דרך התנדבות בצה"ל ב 2006, ומאז אני מתנדבת כל שנה" ,היא מספרת, "זו מסגרת מאד חמימה שקיבלה אותי כמו משפחה. משנה לשנה אני נפגשת עם אותם מתנדבים ב"הראל". ג'וסט ,שמגדירה עצמה אישה ציונית מאד, רומזת לנו שלמרות שיהיה לה קשה לוותר על הבית, יתכן כי בקרוב תעשה עלייה.